בשנים האחרונות, יותר ויותר משפחות בוחרות לוותר על מדורות ל"ג בעומר – לא רק בגלל זיהום האוויר והסכנות, אלא כי הן מחפשות דרך אחרת לחגוג: יותר רגועה, יותר מחוברת, יותר משמעותית.
במקום עשן בעיניים וריח שרוף בשיער, אפשר להפוך את החג להזדמנות לעצירה – לנשימה, למחשבה, לחיבור קטן עם הילדים, עם עצמנו, ועם הטבע שסביבנו.
בכתבה הזו תמצאו הצעות פשוטות ומיוחדות, איך לחגוג את ל"ג בעומר בלי לזהם – ועדיין להרגיש חג ואיך לעשות עם הילדים טקס קטן, שיכול להפוך לרגע שהם יזכרו כל החיים.
ל"ג בעומר ברוח הטבע – לכבד את האדמה גם כשחוגגים
מדורות הן זיכרון ילדות, ריח מתוק של תפוחי אדמה שרופים ושירים מסביב לחום.
אבל הן גם מקור לזיהום אוויר כבד, לסכנה לילדים ולפגיעה בבריאות ובריאות הסביבה.
אפשר לבחור אחרת.
מה כן?
- שתילה קטנה עם הילדים – צמח/עציץ חדש שיצמח יחד איתם ומעניק להם חיבור עמוק לטבע.
- שיח על מחזור, אחריות סביבתית ואהבה לאדמה – ערכים שהם לא פחות חשובים מהמסורת.
- טיול בטבע – עם סיפור על רבי שמעון בר יוחאי, על אור פנימי ועל תקווה.
טקס קטן עם הילדים: לשחרר ולהצית – בלי אש
אפשר להחליף את המדורה הפיזית במדורה רגשית, פשוטה ונוגעת.
כל מה שצריך זה דף, עט ולב פתוח.
איך עושים את זה?
- כל אחד כותב על פתק – משהו שהוא רוצה לשחרר: פחד, הרגל, מחשבה.
- מגלגלים או קורעים את הפתק, ומניחים בצנצנת/קערה – כסמל לשחרור.
- אחר כך, כל אחד כותב על פתק נוסף – משהו שהוא רוצה להצית מחדש: חלום, תחביב, קשר, תחושת ביטחון.
- את הפתקים האלה אפשר לתלות יחד על חוט, על המקרר או על קיר – ולחזור אליהם כשרוצים.
ל"ג בעומר הוא אמנם חג של אש.
אבל דווקא בתוך עולם שמתחמם, מתמלא בעשן, עייפות ורעש – אולי הגיע הזמן להדליק אש אחרת.
כזו שלא שורפת – אלא מחממת מבפנים.
כזו שלא מזהמת – אלא מזככת.
כזו שמחברת אותנו לאדמה, לילדים שלנו, ולתוך עצמנו.
